מורן ישראל על פרשת וישלח

מורן ישראל - בן 30, חולוני מבטן ומלידה, חבר מועצת העיר חולון ויו"ר סיעת "צעירים"


יעקב, בחור לא צעיר, עובר את עבר הירדן יחד עם שתי נשותיו, שתי שפחותיו ואחד עשר ילדיו, לקראת אחיו עשיו במטרה לפייס אותו. באישון ליל, או שכמו שאנחנו נוהגים לומר בחושך, לבד, "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ". אמצע הלילה, מי כבר נאבק עם יעקב? יש המפרשים כי היה זה שרו של עשו שבא לפגוע ביעקב והיו גם שאמרו ש"איש עמו" משמעותו - שהוא נאבק עם אדם שכמותו. ואולי המאבק האמיתי שהתרחש שם היה בינו ובין עצמו? הרי בסיטואציות האלה, יותר מתמיד, כמו שמעיד יעקב "רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים".
ואז מגיע השלב הדרמטי באמת: תארו לעצמכם שכך פתאום, באמצע החיים, משנים לכם את השם. נכון, אתם צודקים, זו לא הפתעה גדולה ליעקב, הרי שגם לסבא אברם הוסיפו ה', אבל ככה משום מקום לשנות את כל השם? את כל המשמעות? "וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל". ישראל- שם טוב, יש סיכוי שזה יתפוס. אבל מה הסיבה לברכה הזו? "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". יעקב מבורך בשמו החדש ישראל משלוש סיבות: העמידה אל מול האלוהים, הדבר הכי רוחני שאנחנו מכירים, אך אין זה מספיק; לזה מצטרפת העמידה עם אנשים, ההישארות על הקרקע והחיבור לארץ; ולבסוף, היכולת לגעת ולשלב בין הרוח והחומר, היכולת לגעת בעולמות העליונים ולא "לעוף על עצמך" ועל אחרים.
מה סוד הקסם? איך משלבים בין העולמות? זה טמון בשם. כמו שאהוד בנאי שר בשיר "זמן אהבה":
"לאן לפנות?" שאלתי,
"לשמאל או לימין?"
"תלך ישר", כך הוא אמר,
"ישר ותאמין".
ישראל.

הרבה גלית כהן קדם על פרשת "ויצא"

רבה רפורמית, מייסדת ומובילת קהילת קודש וחול בחולון. ממייסדות גן תרבות עברית בחולון, גן ממלכתי עירוני קהילתי בשיתוף קרן תל"י והתנועה הרפורמית. נשואה לחולוני שורשי ואם לשני ילדים. חובבת קריאה ועיצוב. 

"כאשר אנו מצליחים להתייחס לחיים, חיי החולין שלנו, כבעלי משמעות וייעוד- ניתנת לנו ההזדמנות לקחת חלק בפלאי ההוויה. הכרה זו מדרבנת אותנו לחשוב חשיבה ערכית, עמוקה ורוחנית על כל מעשינו..."

בפרשת 'ויצא' יעקב חולם חלום ובו סולם ומלאכים עולים ויורדים בו. כשהתעורר, מספרת לנו התורה: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי". תרבויות רבות ייחסו לחלומות משמעויות כבדות, ואף התלמוד הבבלי במסכת ברכות דף נה ע"ב גורס כי חלום לא פתור הוא כמו אגרת שלא נקראה. אולם בניגוד לתורת הפסיכולוגיה, חלומו של יעקב מלמד אותו ואותנו דבר מה אודות החיים ולא רק אודות הנפש הפרטית. 
כיצד יש להבין את האמירה 'יש אלוהים במקום הזה'? ברצוני להציע כי יעקב מגיע להכרה כי חיי היומיום מלאים במשמעות; כל מעשיו, גשמיים וארציים ככל שיהיו, כמו שינה וקימה והליכה, הינם חלק מהוויה מלאת הוד ומסתורין. כמו ילד, המתפעל נוכח קטנות היום יום שאנו כמבוגרים לוקחים לעיתים כמובן מאליו, יעקב מחליט להתייחס לכל המתנות היומיומיות והמובנות מאליהן כנוכחות של ברכה ושפע אינסופיים.
אכן; כאשר אנו מצליחים להתייחס לחיים, חיי החולין שלנו, כבעלי משמעות וייעוד- ניתנת לנו ההזדמנות לקחת חלק בפלאי ההוויה. הכרה זו מדרבנת אותנו לחשוב חשיבה ערכית, עמוקה ורוחנית על כל מעשינו: בשינה, בערות, בנהיגה, בהתנהגות, בקנייה, במכירה, ביחסים. החיים הם תערובת נפלאה של קודש וחול, ובזכות יעקב אנו נזכרים בזאת שוב. 

שבת שלום.

צוות "חיבורים חולון" על פרשת חיי שרה

"המסורת היא ההמשכיות שמאפשרת חיבור בין הדורות. חיים ויצירה עכשוויים המבוססים על חיבור זה הם עמוקים יותר וכך מאפשרים התפתחות איתנה."

הפרשה שלנו עוסקת בחיים ומוות, אהבה, משפחה והמשכיות.
אנו פוגשים לראשונה ברבקה כלתו לעתיד של יצחק. שרה ורבקה, כלה וחמות, לא זכו להכיר זו את זו אך היו ביניהן קווי דמיון רבים.
כך רואה מדרש בראשית רבה את הדמיון בין הדמויות :
"כל ימים שהייתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה-פסק אותו ענן, וכיון שבאה רבקה-חזר אותו ענן. כל ימים שהייתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרווחה, וכיון שבאה רבקה חזרה אותה הרווחה. כל ימים שהייתה שרה קיימת הייתה ברכה משולחת בעיסה (בבצק) וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאה רבקה-חזרה. כל ימים שהייתה שרה קיימת היה נר דולק מליל שבת ועד ליל שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאה רבקה-חזר."
ארבעת הסימנים הללו מייצגים את היות שתי הנשים עמוד התווך במשפחה, הן אלה שמשרות את הברכה והרווחה בבית ומחוצה לו. כשיצחק מזהה ברבקה אלמנטים מהמסורת שהורישה אימו, הוא מקבל אל ביתו את רבקה כשותפתו לחיים: "וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו... ויביאה יצחק האהלה".
המסורת היא ההמשכיות שמאפשרת חיבור בין הדורות.
חיים ויצירה עכשוויים המבוססים על חיבור זה הם עמוקים יותר וכך מאפשרים התפתחות איתנה.

שבת שלום
צוות חיבורים

שלומי תמם על פרשת נח

שלומי תמם, 43, תושב חולון מאז ומתמיד; נשוי לאפרת ואב לימית, נעם ושי רפאל; מנהל הגרעין התורני "אור חדש" חולון ופעיל חברתי בעיר.

"רק אם יהפכו חיינו ל"תיבה" עבור התורה ונהיה מאוחדים, נהיה מוגנים מפני הסכנות המאיימות להקיף ולבלוע אותנו. "

פרשת השבוע עוסקת במבול ובחורבן הגדול שבא בעקבותיו.
כל המסופר בתורה יש בו עניין עבורנו לא רק משום שהוא מתאר דברים שהתרחשו בעבר, אלא גם משום שהוא מנבא דברים אשר ישובו ויתרחשו.
ואולם מה מסמלת התיבה עצמה? 
הסמליות שבתיבה היא כפולה. זו איננה רק ספינה שבה יכולה האנושות למצוא מקלט, לשוט בעת סערה ולשרוד, אלא זה גם בית הגנזים של התורה. הארון שבו מניחים את ספר התורה עשוי בצורת תיבה. תפקידנו הוא להפוך את כל העולם כולו ל"תיבה" עבור התורה, אשר אם בני האדם ישמעו ויעשו את הכתוב בה, היא תשמור את בני דורנו מכל צרה. בימי נח, תיבת נח היא שהצילה את העולם; ואילו בימינו אנו, ה"תיבה" של התורה יכולה אף היא להציל את העולם כולו. 
נח בנה את התיבה במשך מאה ועשרים שנה – שהן ימי שנות חייו של אדם עלי אדמות. דבר זה מלמדנו, שכל עוד האדם חי עליו לעסוק בבניית התיבה שלו – תיבת חייו. רק אם יהפכו חיינו ל"תיבה" עבור התורה ונהיה מאוחדים, נהיה מוגנים מפני הסכנות המאיימות להקיף ולבלוע אותנו.
התיבה עצמה אינה אלא ארון עשוי עץ; רק כאשר מניחים בתוכה את התורה היא נעשית קדושה. כך גם חיינו: הגוף האנושי הוא בסך הכול כלי חומרי; ואולם כאשר אנו ממלאים אותו בקדושה ובאהבת הזולת הוא נהיה בעל משמעות והופך להיות ארון קודש. מי ייתן שנזכה גם אנחנו שהתורה תהיה עבורנו תיבת ההצלה מכל הצרות שיש בעולם הזה, ונזכה לאהבת ישראל אמיתית.
שבת שלום.